יאיר, תשמור עלינו - הטור של אלון בודס

נפתח בגילוי נאות, כבר שנים שאני לא חלק מההוויה ביציע. יש שיחשבו שזה מפקיע ממני את הזכות להעביר ביקורת.
נתקלתי גם בכאלו בעבר שטענו שאני "לא אוהד".
כל אלו מוזמנים לעזוב את הפוסט הזה עכשיו ולהמשיך בחייהם השלווים.

אני גם מודה שההמנעות שלי מלכתוב, כאן או בפייסבוק, נובעת מהרצון שלי להתרחק מהדיון המכוער והטחת העלבונות האישיים. זה לא בשבילי יותר.
אני כותב את שבוער בי כרגע ואני לא חושב שארצה לכתוב יותר כאן או במקום אחר על הדברים האלו.

ה"30.6" אותו תאריך מקודש. אני עוד זוכר את התמונה המחויכת של הרבה אנשים טובים מחוץ לאולם בית המשפט, וחייב להגיד שגם בי פיעמה רוח של התרגשות והתחדשות.
עד ששמעתי את הראיון הראשון של בעל הבית החדש.
"מאולגה לברנבאו" הוא הבטיח תחת כל עץ רענן.
זוכר שניגשתי לחבר שעובד איתי, אוהד מושבע בעצמו, ואמרתי לו שזה לא יגמר טוב.
אמרתי לו שזו רק אינטואיציה, תחושת בטן, מחשבה רעה שאמן שלא תתממש, אבל יש לנו כאן עסק עם גנב דעת. עוד אחד שבא לעשות עלינו סיבוב.
ברנבאו?! אנחנו, הפועל כפ"ס?!

כשישבנו, אי שם לפני 17 שנה בערך, כמה חברים בפאב התעתוע בהוד השרון, והקמנו את הלב הירוק, פינטזנו על קהילה של אוהדים שבאים לראות ביחד כדורגל בכיף.
פנטזנו בעיניים בוהקות על קבוצה נקיה מעסקנות ופוליטיקה פנימית שתפנק אותנו בזכיה חד פעמית ומרגשת בגביע, והסכמנו פה אחד שאנחנו רוצים רק את אררט ירבאן בסיבוב הראשון.
רצינו טיסה מטלטלת, מלון מעופש, לילה של שכרות מבירות ארמניות זולות והפסד מכובד 6-1 בסיכום שני המפגשים.
ידענו שאם זה יקרה זו תהיה חוויה שלא נשכח לעולם.
יצאנו למלחמה בטביב כי ידענו שאיתו זה לא יקרה.
לקח לי יומיים להבין שגם עם בעל הבית החדש זה לא יקרה.

לא הופתעתי כשגירש את אלי יאני מהמועדון. הופתעתי שהמהלך הזה עבר בתמיכת הקהל.
לא הופתעתי כששלח אותנו לבכות על חומות האיצטדיון הישן. הופתעתי כשלא הקים פסל בדמותו בכניסה לשער 2.
לא הופתעתי שכשהציע לסייע להפועל ת"א והביע עניין לרכוש אותה בעיצומו של מאבק הירידה. הופתעתי שזה הפתיע את כולכם.

אמרתי תמיד, אומר גם היום, הפועל כפר סבא גדולה יותר מכולם. מכל בעל בית, מכל עסקן, מכל שחקן, מכל אוהד. מכולם.
היא ישות מטאפיזית שמרחפת מעלינו ושלעולם לא נוכל להתכחש אליה.

כל אחד שדרכו נקשרת במועדון הופך לעבד צנוע שלו. אי אפשר להיות גדול יותר מהמועדון.

יכול להיות שבעל הבית היוצא הוא בחור נחמד וחביב בחייו הפרטיים. אני הכרתי אותו רק מאמצעי התקשורת ורק בתור הבעלים של המועדון שלי.
מה שבטוח זה שהוא עוד אפיזודה חולפת. אפילו לא פרק בספר ההיסטוריה שלנו. אולי חצי עמוד.
לא נזכור אותו עוד כמה שנים.
מה שיישאר לנו ממנו זו אדמה חרוכה ומלחמת אחים שמתודלקת על ידי כותבים מטעם. כאלו שכל פעם הם מטעם הגביר התורן.
זו גם המורשת של קודמיו.

ומי השאיר מורשת שונה לגמרי?
יאיר לויטה, ואלי יאני ונוח איינשטיין וכל אותם מופלאים, מפורסמים יותר או פחות, ששירתו את המועדון הזה נאמנה לאורך כל השנים.
בלי דופי. בלי לכלוכים. בלי לנסות להרוס ולהחריב.

וכעת עוד גילוי נאות - יש לי הכרות טובה עם רני מרקוביץ.
אני לא מכיר הכרות אישית את כל שאר חברי הועד המנהל של העמותה שמעורבים בקלחת.

דבר אחד ברור לי, גם בלי לדעת מי מושך בחוטים.
עמותה של אוהדים, שהוקמה על ידי אוהדים, שמנוהלת על ידי אוהדים, שמתוקצבת על ידי אוהדים - זה הגוף היחיד שהייתי רוצה שינהל את האירוע הזה כרגע.
לא כי אני בטוח שהם יודעים מה הם עושים או שיש לי אמון מוחלט בכך שיקבלו את ההחלטות הנכונות.
אני רק יודע שבכאוס שנוצר אני יכול לסמוך את ידיי ולהאמין רק למי שטובת הקבוצה עומדת לנגד עיניו.
יש שני צדדים לאירוע הזה. אחד מהם כבר הוכיח את "זיקתו" לקבוצה.

מכאן והלאה רק נקווה שרוחו של יאיר תשמור עלינו מלמעלה. שיהיה בהצלחה.

תגובות

פרסום תגובה חדשה